פסק-דין בתיק ת"ק 21967-03-12

1.      התובע ואשתו שכרו מהנתבעים דירות, לתקופה קצובה. על-פי גרסת התובע, היה עליו ועל אשתו לשלם לנתבעים דמי שכירות בגין שתי דירות. בהתאם לגרסת הנתבעים, היה על התובע ואשתו לשאת בתשלום דמי שכירות עבור שלוש דירות. דין ודברים בנושא הכספי הוביל - כך לטענת שני הצדדים - למעשי אלימות. גרסת הצדדים ביחס למעשי האלימות שונה. התביעה הינה ע"ס 10,000 ש"ח.

2.      בכתב התביעה טוען התובע כדלקמן: ".... הם תקפו אותי ואת אשתי הסי רבינוביץ ובן אחי אברהם רבינוביץ באלימות רבה הפילו את אשתי לרצפה תפסו לי בחוזקה בזמן לזמן ממושך הכו גם את בן אחי אברהם רבינוביץ בפנים חטפו לי את המשקפיים וגם נעלו אותנו בדירה. קראנו למשטרה תיק מס' 99372/12 ולשומרים והם שחררו אותנו".

הנתבעים כאמור טוענים כי הם אלו שהוכו, על ידי התובע ובן אחיו.

3.      אשת התובע, הגב' הסי רבינוביץ, אינה תובעת; האחיין, מר אברהם רבינוביץ, אינו תובע; לפיכך, אין מקום לבחון את זכאותם של האישה והאחיין לתשלום פיצוי כלשהו. במסגרת פסק-הדין תיבחן זכאותו של התובע בלבד לפסיקת פיצויים לזכותו.

4.      הימנעות הצדדים מזימון עדים:

שני הצדדים נמנעו מזימון עדים רלבנטיים. התובע התייצב לדיון ללא אשתו (אשר שהתה במועד הדיון בחו"ל) וללא בנו (תלמיד ישיבה); הנתבעים נמנעו מלזמן לדיון נציגים של ארגון השומרים, אשר הוזמנו למקום בעת המאורע.

הימנעות הצדדים מזימון עדים רלבנטיים נזקפת לחובתם ( ע"א 55/89 קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ' טלקאר חברה בע"מ, פ"ד מד(4) 595, 602; ע"א 27/91 קבלו נ' ק' שמעון, עבודות מתכת בע"מ , מט (1) 450, 457), אולם בסופו של יום - כאשר הנטל להוכיח את יסודות התביעה מוטל על התובע - בבחינת המוציא מחברו עליו הראיה - הימנעותו מזימון העדים פועלת בעיקר לחובתו.

אציין, כי בתביעה שעניינה טענות בדבר תקיפה וכליאת שווא, ראוי שהכרעה במחלוקת תתבסס על תשתית עובדתית מלאה ומקיפה. תשתית כאמור לא הונחה בפני.

הימנעות התובע מלהציג תמונה של אחיינו כשהוא חבול נזקפת אף היא לחובתו. על-אף העובדה שהאחיין אינו תובע בהליך המשפטי, הרי שהצגת תשתית עובדתית המעידה על חבלה גופנית שנגרמה לאחיין על-ידי הנתבע 1 עשויה הייתה לבסס את תביעתו של התובע בדבר תקיפתו על ידי הנתבע 1. מדובר במחדל, במיוחד כאשר האחיין צולם באירוע משפחתי במועד סמוך לאירוע התקיפה הנטען. אחיינו של התובע, מר אברהם רבינוביץ העיד: "הוא פגע בפנים ובכתף. היו לי סימנים על הפנים ודם ושריטות. למחרת היינו באירוע משפחתי ושלם צילמו אותי ואני אוכל להביא תמונות" (עמ' 5, ש' 3 - 4).

5.      עוולת תקיפה:

תקיפה מוגדרת בסעיף 23(א) לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן - "פקודת הנזיקין") כדלקמן:

"תקיפה היא שימוש בכוח מכל סוג שהוא, ובמתכוון, נגד גופו של אדם על ידי הכאה, נגיעה, הזזה או בכל דרך אחרת, בין במישרין ובין בעקיפין, שלא בהסכמת האדם או בהסכמתו שהושגה בתרמית, וכן ניסיון או איום, על ידי מעשה או על ידי תנועה, להשתמש בכוח כאמור נגד גופו של אדם, כשהמנסה או המאיים גורם שהאדם יניח, מטעמים סבירים, שאכן יש לו אותה שעה הכוונה והיכולת לבצע את זממו".

עוולת התקיפה כוללת שלושה יסודות מצטברים: א. שימוש בכוח נגד גופו של אדם; ב. במתכוון; ג. ללא הסכמתו. בכל הקשור ליסוד השני - "במתכוון" - הרי שללא הוכחת הכוונה לתקוף לא מתקיימת עוולת התקיפה. ר' דברי המחבר ד' קרצ'מר:

"... יש להבחין הבחן היטב בין יסוד הכוונה ובין יסוד הזדון. כוונה פירושה, שאדם צופה תוצאה ידועה מפעולתו וחפץ בהתרחשותה. לעומת זאת, זדון פירושו, שהמניע מאחורי המעשה של הפועל הוא פסול. סעיף 23 לפקודה וקבע במפורש, כי בעוולת התקיפה דרוש יסוד הכוונה. פירוש הדבר, שתהיה אחריות אם התוקף צפה שמעשהו יביא למגע פיסי בגופו של הנתקף, ושרצה בתוצאה זו".

(ר' ד' קרצ'מר "דיני הנזיקין - העוולות השונות - תקיפה וכליאת שווא", המכון למחקרי חקירה  ולמשפט השוואתי ע"ש הארי סאקר, ג' טדסני, עורך, 1981 ע"מ 8; ע"א 243/83 עירית ירושלים נ' אלי גורדון, פ"ד לט(1) 125, 113).

בעניין הנדון בפני מעלים שני הצדדים טענות בדבר אלימות בין התובע לבין הנתבע 1. לטענת התובע, הנתבע 1 "תפס אותי בזקן 5 דקות באלימות ..." (עמ' 2, ש' 13) ו - "נתן לי מכות בפנים ותפס לי את המשקפיים" (עמ' 2, ש' 14). כמו כן טוען התובע: " הוא טוען שהמשקפיים נפלו אך הם לא נפלו לבד אלא הוא חטף לי אותם מהפנים" (עמ' 2, ש' 12 - 15). הנתבע 1 טוען: "הוא יצא החוצה ודחף אותי ואני הרמתי את (צ"ל: "היד" - י.נ.) כהגנה ונפלו לו המשקפיים. אני לקחתי את המשקפיים כעירבון" (עמ' 4, ש' 7 - 8) וכן: "לשאלת ביהמ"ש מה משמעות הוא דחף אותי, אני משיב שהוא הושיט לי יד קדימה כמי שאומר "אל תבלבל את המוח"" (עמ' 4, ש' 10 - 11).

לאחר בחינת נסיבות העניין, הגעתי למסקנות כדלקמן:

(א)   לא הונחה בפני תשתית עובדתית מספקת המעידה על כך שהנתבע 1 תפס בזקנו של התובע במשך חמש דקות. הנתבע 1 מכחיש קיומו של מהלך כאמור (עמ' 4, ש' 24 - 25) ובהיעדר בסיס עובדתי איתן - לא מצאתי לייחס לנתבע 1 התנהגות המהווה "תקיפה" ביחס למאורע נטען זה;

(ב)    לא הונחה בפני תשתית עובדתית מספקת המעידה על כך שהנתבע 1 הכה את התובע בפניו. הנתבע 1 אינו מאשר בעדותו קיומו של מהלך כאמור ובהיעדר בסיס עובדתי איתן - לא מצאתי לייחס לנתבע 1 התנהגות המהווה "תקיפה" ביחס למאורע נטען זה;